הפוסט הראשון ייפתח כמובן בהתנצלויות: מעולם לא כתבתי בלוג. אני לא אוהבת לכתוב פוסטים בפייסבוק ובקושי מעלה תמונות. רק באירועים מיוחדים. אני לא רוצה לכתוב תיאור יבש של מה עשיתי ואיזה קרואסונים נפלאים אכלתי ואיפה מצאתי אותם. אבל..בכל זאת עברתי לגור בפריס עם תינוק בן חודשיים וחצי ויש לא מעט אנשים שרוצים לדעת איך אנחנו מסתדרים, מה עושים ומה שלום אורי.
אז עם יד על הלב. לגור בפריס זה חלום של הרבה אנשים וגם שלי ושל חגי אבל ורוד זה לא הולך להיות. שבוע ראשון נגמר ומסתגלים לאט לאט. זה התחיל בטיסה מאתגרת, כשחמש דקות לפני ההמראה הטייס הודיע שהעובדים של רשות שדות התעופה החליטו לשבות. שעתיים חיכינו, ואורי התעורר ולא אהב את השביתה, וגם לא הנוסעים שלידו. אבל סה”כ זה עבר בשלום עד הנחיתה, כשאורי הכריז בקולי קולות שמשהו לא מסתדר לו עם האוזניים.
אחרי שעה הגענו לMontrouge, פרבר מנומנם מדרום לפריס. האוניברסיטה סידרה לנו את מלון הדירות ובינתיים אנחנו כאן ומחפשים דירה קבועה בפריס. מרביעי עד שבת הייתי חולה וחגי טיפל באורי. מצאנו עצמנו במלון, מתים כבר להגיע לפריס, למקרונים של ‘Pierre Herme.. בשבת סופסוף הרגשתי יותר טוב ולקחנו את המטרו. רוב תודות לחגי שסחב את העגלה באין סוף מדרגות. יש מעט מעליות במטרו ולצערנואף אחת לא עבדה. אז מטרו זה לא בשבילי ובשביל אורי. האימהות כאן לוקחות בד”כ את האוטובוסים, המדרכות גבוהות ואין בעיה לעלות מאחורה, יש מקום באמצע האוטובוס לעמוד ליד העגלה וליד המתמוגגות מהפלא הקטן. אבל.. אתמול גיליתי שגם אוטובוסים יכולים להיות סיוט עם עגלה. אנחנו גרים חצי שעה נסיעה באוטובוס ממרכז העיר והחלטתי לבקר במוזאון Rodin. עליתי איתו לאוטובוס כשהוא בעגלה והוא התחיל לבכות. הרמתי אותו על הידיים, והוא השתתק, מביט מהחלון מרוצה. אח”כ ניסיתי שוב את העגלה והוא התחיל לבכות, אז הרמתי אותו. פתאום הנהג אמר משהו במיקרופון וממעט המילים שהבנתי חשדתי שהוא מדבר עליי. שאלתי את זו שילדי ואכן אמרה שהנהג אוסר עליי להרים אותו על הידיים כי הוא מסתכן בקנס. לא נשארה ברירה. אורי נשאר בעגלה, צורח עד השמיים כאילו העולם עומד להיחרב. כל האוטובוס הסתכל עליי ושמעתי מסביב עצות והשערות (בעיקר “הוא רעב”, אבל אל דאגה, הוא טרף בקבוק כמה דקות לפני שעלינו לאוטובוס). החלטתי שאני מתעלמת מכולם ויורדת בתחנה של Rodin ויהי מה. ירדתי, וכשראיתי את הפרמידות של הלובר הבנתי שטעיתי. הגשם התחיל לרדת ואורי שוב לבכות. אז מה המסקנה? לעולם אסור לעלות בלי בקבוק בהיכון! זהו הפתרון היחיד לאוטובוס עם נהג כועס ונוסעים שנועצים מבטים מרחמים. ויתרתי על רודן ופגשתי את חגי ליד האופרה. הרכבנו את הניילון על העגלה ולא ויתרנו על “פייר הרמה”. מקרון בטעם כמהין לבן זה ביזארי. לא לנסות!!
אורי לא מתרשם כמונו מהמבחר
פריס נפלאה כתמיד. בכל חור בולנז’רי, פטיסרי, פרומג’רי (גבינות). הסופר עמוס בגבינות מדהימות וזולות. גילינו זנים חדשים של עגבניות וכרוביות בכל הצבעים. משימה בלתי אפשרית להוריד את ה-6 קילו שנשארו מאז הלידה..בסוף השבוע הלכנו לפתיחה של תערוכה אליה הוזמנו דרך שכנה שלנו בתל אביב, אומנית שחיה בפריס שנתיים. רוב האנשים היו יהודים אמידים שגרים ב”מארה” (אזור במרכז פריס של עמוס גלריות קטנות ועוד פינות חמד) כולם היו מאוד נחמדים והנשים החליפו ביניהם את אורי והודיעו לי שמבחינתן אני יכולה לבוא אליהן לשכונה ולהשאיר את אורי לשעה-שעתיים. סגור מבחינתי. משם המשכנו לאיזבל, שגרה באזור של מגדל אייפל. איזבל היא בחורה גרמניה שחיה עם בן זוג יהודי. הכרנו כשלמדה אצלי עברית בתל אביב. גם היא ילדה לפני שלושה חודשים ואורי פגש לראשונה את חברו החדש Elia , בינתיים הם לא התייחסו אחד לשני, מעניין איך הקשר ביניהם יתפתח בחודשים הקרובים כשאני אלמד את איזבל עברית והיא אותי צרפתית.
נסיעה ראשונה במטרו
עם איזבל מתחת לאייפל
ככה אני נראית רוב הזמן
משם המשכנו ל – Butte aux Cailles. שכונה פריסאית גדושה בבתי קפה ופאבים של היפסטרים, מעין “פלורנטין” הפריסאית. ראינו שם דירה מאוד חמודה ובעלי הדירה היו סימפטיים ביותר. המינוס היחיד שאין שם אמבטיה, ובקושי אפשר להכניס לחדר הקטנטן את האמבטיה של אורי. אבל כולם אומרים לנו כמה שיש לנו מזל, וכמה קשה למצוא דירה עם כל הבירוקרטיה. צריך ממש לעשות “פורטפוליו” ולהביא ניירות שמוכיחים שיש לך מלא כסף, והמלצות מכל הכיוונים. אז אנחנו חושבים ברצינות לקחת את הדירה ונראה אותה שוב בסוף השבוע אחרי שיגמרו לשפץ אותה. ביום שני חגי התחיל ללכת לאוניברסיטה ואני עם אורי בבית וקר שם בחוץ.. תודה למי שהביא חליפות, מעילים ותודה לגל על החרמונית. נראה לי שגם אורי מבין שחל שינוי קטן בחייו הקצרים. לא רק שהוא צריך להסתגל לחיים בחודשיים וחצי האחרונים, עכשיו גם צריך להסתגל לתפריט חדש. אין סימילאק בפריס!! אז עברנו לנסטלה והגזים חזרו. מסכן קטן..סליחה שלא בדקנו ונתנו לך מטרנה בארץ (מטרנה של נסטלה).
עוד בפינת השכלולים של אורי: הוא מאוד רוצה לגעת במשחקים שבמובייל. עד עכשיו הוא היה כל כך מתוסכל ובימים האחרונים הבין שיש קשר בין היד שלו למשחקים שתלויים. אתמול הצליח להושיט יד ולגעת, ואפילו לאחוז באחד מהם. חוץ מזה הוא מאוד מחבב את הצליל uu ודופק חיוכים לכל הכיוונים. מקווה שכולם בטוב והגעתם עד הלום, אמשיך לעדכן. Au revoir